נקודה מהזוהר לפרשת השבוע- פתיחה

גם כל אלו שממליצים ודוחפים מאוד ללמוד את ספר הזהר בימינו ומפיצים הודעות, פליירים וקריאות ציבוריות שמדברות על חשיבות לימוד הזהר, טורחים תמיד לציין במפורש שבזהר יש סגולה מיוחדת- שגם לימוד בגרסה, ללא הבנה, יש לו ערך עליון. כלומר- ברור שלא תבין, אבל תגרוס זהר, זה טוב. וכמובן, לימוד של הזהר הוא דבר קשה מאוד... לא רק הבנה של הרעיונות העמוקים והסמלים העליונים שהאר"י ז"ל ומקובלים אחרים טרחו לתרגם ללשון מובנת יותר ולא רק הלשונות העמוקות של ה"אידרות" ששם ברור לך, לפחות, שאתה לא מבין, אלא עצם האווירה, החל מהארמית הדי קשה ועד לסגנון ה"רוחני" של הדרשות מהפסוקים.

אולם, אף על פי כן, בניגוד אולי ללימודי פנימיות רגילים, בספר הזהר ניתן לראות בקלות את הקשר לפשט הפסוקים והדרשות. כמעט תמיד הדרשות העמוקות של הזהר מתחילות מקושי בפסוק- קושי הבנתי, קושי תחבירי או קושי אחר. זה שונה מעט מסגנון הגמרא, אולם הקשיים שמהם מתחיל הזהר דומים מאוד לאלו של המדרש. שאלה, ואחריה הדרשה. הדרשות, ברוב המקרים, הן המקום שבו הדברים מגיעים לעומק הגדול. ולעיתים קרובות הן בהחלט מביטות על המציאות בעין שונה, אחרת, עמוקה ומתארות עולמות אחרים לחלוטין מהפשט... אולם הקשר לפסוק הוא תמיד ברור ומוחלט ובסופו של דבר גם עונה על הקושי הראשוני. ניתן ל"ראות" שהזהר קורא את הפסוקים אחרת, ושהוא מתייחס למציאויות עמוקות שאנחנו לא חיים כלל וכלל. אבל את השאלה בדרך כלל ניתן להבין, אחרי העמקה קלה.

זהו עולם מופלא, עולם של דרשות הקרובות כל כך לנבואה, ללשונם של הנביאים ולרוח הקודש בעצמה... גם כי הזהר בדרך כלל לא טורח, כמו הגמרא, ל"הוכיח שהוא צודק", אלא מלמד אותנו שזה כך- "בא וראה שזו המציאות...". וכמובן, זו מציאות שאתה בדרך כלל לא רואה. החיים זורמים בכמה וכמה עומקים, כמו שכבה על גבי שכבה של מי ים שלכל אחת יש חוקים משלה, מציאות משלה, והיא בהחלט משפיעה על האחרות. לקפוץ בין השכבות הללו זה לא דבר קל, זה מצריך חיבור עמוק ללשון התורה, ללשון הנביאים והכתובים והבנה עמוקה של כל פסיק ו"בחירה לשונית" של הנבואה וזה מצריך חיבור ישיר למקורות רוחניים נבואיים ו"קבלה" מגדולי הדורות שעברו. אולם בסופו של דבר הקשר הישיר לתורה עצמה הוא המפתח. לעיתים קרובות אני תוהה האם גדולי הדרשות הללו קראו את התורה כמונו או אחרת, האם הם ניקדו כמונו את המילים, או פיסקו כמונו את המשפטים. אולם ברור הוא שהם הביטו על מציאות שונה, בעלת עומקים ורובדים שלידם אנחנו, טרוטי החומר החיים את העולם הזה במלואו ובעוצמתו מרגישים לעיתים מטופשים. כי מה זה משנה איך בדיוק שמעה שרה את דברי אברהם, או אם היא היתה באהל בהדרת נשים, אם בעצם המילה אוהל מרמזת לכוחות עליונים, רחבים, עמוקים ולספירות שלא ניתן לראות בעיני בשר. מה זה משנה אם האוהל של אברהם היה עשוי מעור או צמר, אם בעצם הוא קשור ישירות לספירת מלכות שתפקידה להוריד אור עליון רק למי שדבק בקב"ה אחרי ברית מילה? כשאתה הכי קרוב לנבואה, המציאות הנוכחית מאבדת את הפוקוס.

ב"אגף הזהר" של המדור ננסה לגעת קצת, מרחוק מאוד, בקצות "הבנות הפשט" של הזהר. מהקושיות להסבר המעמיק, בטעימה קלה מהעומק הנסתר שעובר וחי ונושם לידינו.